חברת אלפטרא - אירוח תיירים בע"מ נ' בלומפילד

החלטה

1.החלטה מאוחדת בשתי בקשות שהוגשו על ידי הנתבע במסגרת תביעת התובעת, בעליה ו/או מנהליה של בית מלון, להצהרה שהזכויות במיטלטלין כמפורט בתביעתה – בבעלותה. הבקשה הראשונה הינה לחקירת המצהיר, מנהל התובעת, וזאת במסגרת הליכי הבקשה למתן צו לעיכוב הליכי הוצאה לפועל; הבקשה השנייה נועדה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה על פי תקנה 519(א) וסעיף 353א לחוק החברות.

2.לבקשות אלה קדמו הליכים הן במסגרת תביעה זאת, ואף קודם לכן. פירוט הליכים אלה – חיוני להבהרת התמונה.

א.ביום 14.2.2010 ניתן פסק דין לטובת הנתבע בתביעה שהגיש כלפי חברה שאינה צד להליכים אלה: חברת פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ. על פי פסק דין זה חויבה התובעת הנ"ל לשלם לנתבע דנן את הסך של 404,329 ₪.

ב. באשר לא קיבל הנתבע את הכספים בהם זכה, נקט ביום 11.1.2011 בהליכי הוצאה לפועל כלפי חברת פטרא הוטל ניהול בתי מלון בע"מ: תיק מספר 03-07907-11-0.

ג. ביום 23.4.2013 הוגשה התביעה דנן, במסגרתה ביקשה התובעת שיוצהר שמיטלטלין, כמפורט בתביעתה – בבעלותה, ובד בבד הוגשה בקשה לצו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק הנ"ל.

ד. ביום 9.5.2013 נתן בית משפט זה (במותב נכבד אחר- כבוד השופטת אביב), סעד ארעי, שאף הפך לזמני, ולפיו יש לעכב את ההליכים בכפוף לתנאים כמפורט בסעיף 24 להחלטתה. העיקרי שבהם – הפקדת ערובה בסך 50,000 ₪ במזומן.

ה.ההחלטה הנ"ל ניתנה ללא שנחקר המצהיר מטעם התובעת, למרות שביקש זאת בא כוחו הנכבד של הנתבע. והגם, שניתן לראות את ההחלטה, בעיקרה, כמאוזנת, נוכח התניית עיכוב ההליכים בהפקדת סכום נכבד בקופת בית המשפט, הוסיף עורך הדין סגל ועמד על חקירת המצהיר שמטעם התובעת. ביום 10.11.2013 נתן בית משפט זה (הח"מ, לאחר שעבר התיק לטיפולי), החלטה המנמקת מדוע ראוי, למרות שהחלטה במישור הזמני כבר ניתנה לפני חודשים לא מעטים, לאפשר את חקירת המצהיר שמטעם התובעת. התובעת לא ביקשה להעמיד החלטה זו לביקורתה של ערכאת הערעור, בעקבות זאת נחקר המצהיר עתה, וניתנת בזה החלטה זאת כהחלטה משלימה להחלטה המקורית בבקשה למתן סעד זמני.

3.הסעד הזמני – דיון משלים.

א.תחילה יוטעם, שהגם שאישרתי מטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטה מיום 10.11.2013 את חקירת המצהיר, שמטעמים שאינם ברורים לי לא יצאה אל הפועל בדיון המקורי בפני כבוד השופטת אביב שדנה בנושא, ברור שמדרך העולם איני יושב כערכאת ערעור על החלטתה, ונקודת המוצא היא שהחלטתה – תקפה. על בסיס נקודת מוצא זו עתיד אני לשקול התאמות נדרשות, ככל שעלה הדבר מחקירתו הנגדית של המצהיר ומטענות באי כוחם הנכבדים של הצדדים, אך להחלטה שמשמעותה שינוי ממשי בהחלטה הקודמת, אין מקום.

ב.מעבר לאמור נמצא לציין, שנכון וראוי לראות את נימוקי החלטת כבוד השופטת אביב, כנכללים, למעשה, גם בהחלטה זו. עיקר מסקנתה לפיה: "המשיב מנסה לממש פסק דין אשר ניתן לו כנגד פטרא ניהול. נסיונותיו לממש את פסק הדין נתקלים במשוכות גבוהות אותן מערימה המבקשת דנן, כפי שנקבע בהליכים הקודמים. התביעה דנן אינה אלא עוד שלב במסע ייסורים זה של המשיב" [סעיף 20 להחלטה, פסקה שנייה] תקפה גם עתה, ויתר על כן, קיבלה החלטה זו משנה תוקף בעקבות חקירת מצהיר התובעת עתה.

ג. התרשמות בית המשפט מחקירת מצהיר התובעת הייתה עגומה עד מאוד, ועוד קודם שאשוב לנקודה המרכזית, החדשה והעדכנית, שעלתה מחקירה זו, נכון אני לאמץ את דברי רשם ההוצאה לפועל שגם בפניו נחקר המצהיר דנן ולראות במסקנותיו כמשקפות גם את דעתי: "הטענה היסודית של צד ג' היא להעדר קשר בינה לבין החייבת. כמתואר לעיל, בדיון, קרסה טענה זו ברעש רב נוכח תשובותיו של העד [העד דהתם הוא גם המצהיר דנן – א.ר.]. באופן ישיר מביא הדבר לדחיית טענות נלוות אודות בעלותה של צד ג' במיטלטלין, כאילו המיטלטלין החדשים נרכשו על ידי חברה חדשה ובלתי קשורה... מבחינה משפטית אבהיר כי נוכח קריסת טענותיה של צד ג' אני רואה במיטלטלין שבמלון בגדר מיטלטלין המצויים בחצרי החייבת..." [החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל דמביץ מיום 15.4.2013, עמוד שני באמצע]. שמונה ימים לאחר שניתנה אותה החלטה, הוגשה תביעה זאת.

ד. למסקנה זאת נמצאו חיזוקים רבים גם בחקירת המצהיר בפני, ואולם, ראוי לפתוח בחשובה שבנקודות שעלתה במהלך הדיון, והיא, שנמצאנו למדים שאך לפני ימים ספורים ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין מי שהיא התובעת דנן והמצהיר מטעמה (שהיו בהליך שנזכר עתה, בחינת נתבעים), לבין תובעים שהגישו תביעה אך לפני כחודשיים (ת.א. 21245-09-13). בסעיף 3 להסדר הפשרה נקבע במפורש שמי שהינם בתביעתנו אנו במעמד של תובעים - "יפנו את כל הציוד ו/או המכשור ו/או החפצים אשר נמצאים במתחם בית המלון ואשר שייכים להם ככל שיש כאלה, וזאת עד ולא יאוחר מיום 15/11/2013". על פי סעיף 4 להסדר הפשרה הנ"ל, יפסיקו אלה לנהל את המלון ומלאכת הניהול תעבור לאותן תובעות, ואולם, כמפורט בסעיף 5 להסדר הפשרה, ימשיכו בעליו החדשים של המלון, לכאורה, להעסיק, בין היתר, מי מבין אלה שניהלו את המלון עד עתה. מכל מקום, בין אם המדובר בשלב נוסף של הברחת נכסים ובין אם המדובר בהליך אמיתי שנבע משלב נוסף בהתמוטטות עסקי התובעת, בעליה ומנהלה, יש בכך כדי להצדיק עוד יותר את התניית הסעד הזמני שניתן בשעתו במתן ערובות נוספות לטובת הנתבע.

לא זו אף זו, תמוה לבית המשפט עד מאוד, הכיצד סברה התובעת לקראת חתימתה על הסדר הפשרה האחרון שנזכר לעיל, להעביר לצדדים שלישיים מיטלטלין מעוקלים ברישום, גם אם, אמנם, ניתנה בעניינם החלטה שיפוטית להקפאת המצב, וזאת כנגד ערבויות כאמור. במאמר מוסגר עוד אציין, שהסדר פשרה שבמרכזו העברת נכסים לצד שלישי, ושנחתם תוך כחודשיים מהמועד בו הוגשה התביעה דנא, תמוה מעיקרו, בפרט כשעל הפרק חשש להברחת נכסים. ובפרט, כשלא ברור ממנו הרציונאל שהביא לחתימתו. הסדר פשרה זה שקיבל תוקף של פסק דין, כאמור, אך לפני ימים מעטים, בעייתי, אפוא, ביותר באספקלריא של ההליכים דנן. ואם בכל זה אין די, דבר קיומו של הסכם הפשרה התמוה אף לא הובא כלל לידיעת בית משפט זה, וככל הנראה גם לשכת ההוצאה לפועל לא שמעה עליו דבר וחצי דבר.

ה.מעל הצורך עוד אציין שעלה בחקירתו הנגדית של מצהיר התובעת מהלך תמוה של העברת מניות בין אביו לבינו, ושוב בחזרה [עמוד 9 משורה 19 לפרוטוקול]; עוד למדנו על כך, שהגם שעל הפרק תביעה שנועדה להצהרה שמיטלטלין כמפורט בה, בבעלות התובעת, לא צורפה, ולו גם חשבונית אחת המצביעה על רכישת המיטלטלין על ידי התובעת הקונקרטית הנדונה ועוד.

כללו של דיון במסקנת בית המשפט, שהעולה מחקירת המצהיר מתיישב היטב עם החשש להברחת נכסים והתניית צו העיכוב הזמני בהפקדת כספים הייתה, על פניה, במקומה. בנסיבות אלה, נכון להגדיל את סכום ההפקדה שתהווה תנאי לכך שיוותר בתוקפו צו עיכוב ההליכים הזמני המופנה ללשכת ההוצאה לפועל.

בנסיבות אלה מעלה אני את סכום הערובה שיהווה תנאי לעיכוב ההליכים, ומעמידו אני על הסך של 100,000₪. למען הסר ספק, כל סכום המופקד כבר, ייחשב על חשבון ערובה זו. הסכום הנוסף יופקד בתוך 10 ימים, ולא - יבוטל הצו לעיכוב הליכים.

4.בשלהי סיכומיו הפנה בא כוחו הנכבד של הנתבע לסעיף 34.ב לכתב התביעה, ובו, מלכתחילה, מחריגה התובעת מיטות ומזרונים מתביעתה. הסבר בא כוחה הנכבד של התובעת, שביקש להפנות לסעיף 19 לכתב התביעה, אינו ברור לי, באשר נכונותו לפדות מיטלטלין אינה רלוונטית לעובדה, שלתפיסתו הוא, המיטות והמזרונים אינם נכללים כלל בתביעתו. נוכח זאת מובהר בזה, שהצו לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, גם בהינתן שייוותר על כנו לאחר השלמת סכום הערובה לסך של 100,000 ₪, לא יחול על מיטות ומזרונים .

5.במסגרת החלטה זאת ניתנה הדעת גם לבקשת הנתבע להפקדת ערובה על פי סעיף 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 353א לחוק החברות, שהינו רלוונטי, באשר על הפרק חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. על יסוד הטעמים הבאים נכון אני לקבל בקשה זאת.

א.סעיף 353א לחוק החברות קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בהתייחסו לסעיף זה אף קבע בית המשפט העליון, כי "בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד" [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, פורסם]. בשים לב לנסיונה להברחת נכסים, חרף העיקול שרובץ על נכסים אלו, יש להעתר לבקשה.